<h1>תוספות ישנים מכת"י — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[יבמות ל"ט ע"ב] אמ' רב מצוה ואין כופין. פ"ה דמצוה לחלוץ ואין כופין. ודוקא כי ניח' תרויהו לייבם אבל אי לא ניח' לה לייבם והיא נותנת אמתלא לדבריה כייפינן ליה לחלוץ כדאמרי' לעיל [ד' ע"א] מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה. ולאו דוקא נקט מוכה שחין דה"ה כל שאומרת כן אמתלא לדבריה כדאמרי' [כתובות ע"ז ע"א] באותה שנפלה לפני בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך אני הייתי רוצה לקבל ואותך אי איפשי לקבל. וכן נמי אמרי' [שם ס"ד ע"א] כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. וקש' דמאי מייתי הקו' ממוכה שחין שאני התם דהוי מהני שכופין אותן להוציא. וכן נמי ההיא דבורסי מהני שכופין אותן להוציא. ועוד דמראיות שהביא הקונ' לא חזינן דכופין לבעל אלא דמטעינן לבעל ועו' דאמרינן [שם] תבע לייבם אין נזקקין לו. ומשמע אף אם אין האשה רוצה מדקאמ' תבע וא"כ מאי קאמ' אין נזקקין לו אפי' כפייה עבדינן ליה. ונר' דקאי להא דאמרי' בראשונה היו אומרי' מצות יבום קודמת למצות חליצה. ועלה אמ' רב מצוה ואין כופין לייבם. ולא נהיר' דמה לו לרב לפסוק על דורות הראשונים מאי דהוה הוה. ונר' דקאי אהא דאמרי' מצות חליצה קודמת משום דלא היו מתכונים לשם מצוה ולכך תיקנו חליצה ועלה קאמר רב דאם באים לפנינו כאשר הכל נוהגים עתה לא אמרי' דכייפינן להו לייבם כיון דחזינן שלא נתכונו לשום נוי כי באו לחלוץ, דודאי לא כייפי' להו לייבם, אי ניח' להו ליבם מייבמי והיינו כדאמרי' לקמן אי ניחא לך לייבומי מייבמת בדידך תלא רחמנא. ומסתמ' באו לפנינו לחלוץ כאשר הורגלו העולם לחלוץ משום דמצות חליצה קודמת. ורב אמ' להו אי ניח' לך לייבומי דיש אמתלא דלא עביד לשם נוי מדתבע לחלוץ והוי כמו שהיה בדורות הראשונים שהיו מתכונים לשם מצוה דמצות יבום היתה קודמת. אכן מ"מ לא שמענו שכופין האיש לחלוץ. ור"ח פסק דהלכה כהני דאמ' לקמן חזרו לומ' מצות יבום קודמת. ואינו נר' לר"ת דהא לעיל מוקי מתני' דקתני פוטרות מן החליצה ומן היבום כאבא שאול דאמ' חליצה קודמת. וגם אמרי' לקמן [ק"ט ע"א] לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול.
<h2>דף טו.</h2>
[יבמות פ"ד ע"א] לא קדושין. דאע"ג דשאר בעלי מומין קדושין לאסר בגיזה ועבודה אף לאחר שנפדו כדאמרי' [בכורות ט"ו ע"א] תזבח ולא גיזה וכו', מ"מ הני כדיקלא בעלמא נינהו ולא חלה עלייהו קדושה כלל.
<h2>דף כ:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] סיפא דאיתחזק לשוק ולא חיישי'. אבל יצתה מלאה איתרע חזקתה, ונהי (דליכא) [דאיכא] רוב דמותרות לשוק, (ו)איכ' [רובא] דנקבות ונפלים וזכרים מועטים, מ"מ כיון דליכא חזקה חייש ר' מאיר למיעוט. ור' (יהודה) [יהושע] סבר דחזקה לאו מיתרעא במה שהיא מעוברת, דאכתי איכא חזקה, והוי מיעוט דמיעוט. אבל ברישא מודה דלא תנשא ולא תתייבם, דחייש למיעוט הואיל והיא בחזקת זקוקה וגם [איכא מיעוט] אינן מתעברות, כיון דאיכא חזקה מסייעא חייש ר' יהושע.
פסק ר"ת דהלכה כר' מאיר דחייש למיעוט הואיל וסתם לן תנא דמתני' כותיה. ועוד מדתני' בבכורות פ"ג [כ"ג ע"ב] ר"ג או' הלוקח בהמה מניקה אינו חושש שמא בנה של אחרת היה, דחזקה לא מרחמא אא"כ ילדה, משמע דוקא משום מניקה אבל משום חלב לא אע"ג דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות, אלמא סבר חיישינן למיעוט, והתם [כ"ד ע"א] פסיק הלכה כר"ג. וק(א)' דא"כ אמאי לא חיישי' לבדוק מי"ח טרפות וניחוש למיעוט. ועוד דפ"ק דחולין [י"א ע"ב] פריך לר' מאיר היכי אכיל בשרא. ואו' ר"ת דודאי היכא דליכא חזקה מסייעא למיעוט לא חיישי' למיעוט, כגון י"ח טרפות, אבל בשמע' דאיכא חזקה דמסייעא למיעוט, וכן בהך דבכורות העמד בהמה בחזקת שלא ילדה. מיהו ר' יהודה א' התם חלב פוטר או למיעו' לא חייש. לכפר"י דגבי בכור ליכא חזקה מסייעא למיעוט, דאדרבה איכא חזקה אחרת נגדה, העמד ולד בחזקת שאינו בכור, דעד שלא יצא מרחם אינו בכור, דאינו תלוי אלא בפטר רחם, ולהכי פטר חלב לר' יהושע. והך דר"ג לא פטר לבהמה אלא משום דמרחמא, ה"ה נמי דבחלב גרידא נמי פטר, אלא נקט מילתיה בבהמה דידעינן בה שהיא מן המיעוט שחולבות קודם שיולדות. מיהו ק' דהא ר' עקיבא קא' התם חלב אינו פוטר, אלמא חייש למיעוט אע"ג דליכא חזקה דמסייעא, וא"כ ליבדוק בי"ח טרפות. ואר"כ פ' בפר"ת ומדר' יהושע לא קא' רב ה"נ פליגי, דר' יהושע לא חייש למיעוט כיון דאיכא חזקה דולד ושבקינן חזקה דבהמה, ולר' עקיבא חזקה דבהמה עיקר ור"ג כוותיה. והשתא ניחא דלא ליקשי מר"ג (כדלקמ') לר"ג דריש כל הצלמים [ע"ז מ' ע"ב] [ד]לא חייש למיעוט, אלא טעמא משום דהתם איכא חזקה בהדיה.
<h2>דף כג:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] סיפא דאיתחזק לשוק ולא חיישי'. אבל יצתה מלאה איתרע חזקתה, ונהי (דליכא) [דאיכא] רוב דמותרות לשוק, (ו)איכ' [רובא] דנקבות ונפלים וזכרים מועטים, מ"מ כיון דליכא חזקה חייש ר' מאיר למיעוט. ור' (יהודה) [יהושע] סבר דחזקה לאו מיתרעא במה שהיא מעוברת, דאכתי איכא חזקה, והוי מיעוט דמיעוט. אבל ברישא מודה דלא תנשא ולא תתייבם, דחייש למיעוט הואיל והיא בחזקת זקוקה וגם [איכא מיעוט] אינן מתעברות, כיון דאיכא חזקה מסייעא חייש ר' יהושע.
פסק ר"ת דהלכה כר' מאיר דחייש למיעוט הואיל וסתם לן תנא דמתני' כותיה. ועוד מדתני' בבכורות פ"ג [כ"ג ע"ב] ר"ג או' הלוקח בהמה מניקה אינו חושש שמא בנה של אחרת היה, דחזקה לא מרחמא אא"כ ילדה, משמע דוקא משום מניקה אבל משום חלב לא אע"ג דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות, אלמא סבר חיישינן למיעוט, והתם [כ"ד ע"א] פסיק הלכה כר"ג. וק(א)' דא"כ אמאי לא חיישי' לבדוק מי"ח טרפות וניחוש למיעוט. ועוד דפ"ק דחולין [י"א ע"ב] פריך לר' מאיר היכי אכיל בשרא. ואו' ר"ת דודאי היכא דליכא חזקה מסייעא למיעוט לא חיישי' למיעוט, כגון י"ח טרפות, אבל בשמע' דאיכא חזקה דמסייעא למיעוט, וכן בהך דבכורות העמד בהמה בחזקת שלא ילדה. מיהו ר' יהודה א' התם חלב פוטר או למיעו' לא חייש. לכפר"י דגבי בכור ליכא חזקה מסייעא למיעוט, דאדרבה איכא חזקה אחרת נגדה, העמד ולד בחזקת שאינו בכור, דעד שלא יצא מרחם אינו בכור, דאינו תלוי אלא בפטר רחם, ולהכי פטר חלב לר' יהושע. והך דר"ג לא פטר לבהמה אלא משום דמרחמא, ה"ה נמי דבחלב גרידא נמי פטר, אלא נקט מילתיה בבהמה דידעינן בה שהיא מן המיעוט שחולבות קודם שיולדות. מיהו ק' דהא ר' עקיבא קא' התם חלב אינו פוטר, אלמא חייש למיעוט אע"ג דליכא חזקה דמסייעא, וא"כ ליבדוק בי"ח טרפות. ואר"כ פ' בפר"ת ומדר' יהושע לא קא' רב ה"נ פליגי, דר' יהושע לא חייש למיעוט כיון דאיכא חזקה דולד ושבקינן חזקה דבהמה, ולר' עקיבא חזקה דבהמה עיקר ור"ג כוותיה. והשתא ניחא דלא ליקשי מר"ג (כדלקמ') לר"ג דריש כל הצלמים [ע"ז מ' ע"ב] [ד]לא חייש למיעוט, אלא טעמא משום דהתם איכא חזקה בהדיה.
<h2>דף לד.</h2>
[יבמות ע"ד ע"א] אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה. ותימ' דהתם פרק כל פסולי המוקדשין [בכורות ל"ד ע"א] אמרי' אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה. וי"ל דהא והא איתא, התם דקאי גבי משמרת תרומות דמיירי בשמירת תרומה קאמ' אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה דטמאה ליכא למימ' דלא שייך בטמאה שמור דלשריפה אזלא, אבל הכא דר"ל ואמ' רחמנא להסיקה תחת תבשילך קא דריש אחת תרומה טהורה וטמאה יחד דאלו תלויה לאו מצותה בשריפה אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין.
<h2>דף לח:</h2>
[יבמות ע"ז ע"א] אם קודם מעשה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. ואין להקשות א"כ היאך אנו שומעים להוראות ודינים שאומרים החכמים על המעשה כשבא. וי"ל דהכא דקאמ' אין שומעין לו מיירי שהתלמיד חכם צריך לאותו דבר כי הכא שעמשא היה צריך לאותו דבר שהיה בעל אחותו של דוד כדכתו' [ש"ב י"ז] אשר בא אל אביגיל בת נחש בת מי שמת בעטיו של נחש דהיינו ישי [ב"ב י"ז ע"א]. וכן מייתי [קידושין ע' ע"ב] להך מילת' גבי רב יהודה דאכריז עליה דעבד הוא דכיון שלאחר מעשה אמרה אין שומעין לו לפי שהיה שונאו וכצריך לכך דמי, אבל אם אין התלמיד חכם צריך לאותו דבר מהימן אף אם אומרה לאחר מעשה.
<h2>דף מב.</h2>
[יבמות פ"ג ע"ב] הרובע והנרבע. לא גר' רובע דבעוף איירי' שמטמא בגדים אבית הבליעה ובעוף לא שייך רובע.
[יבמות פ"ד ע"א] לא קדושין. דאע"ג דשאר בעלי מומין קדושין לאסר בגיזה ועבודה אף לאחר שנפדו כדאמרי' [בכורות ט"ו ע"א] תזבח ולא גיזה וכו', מ"מ הני כדיקלא בעלמא נינהו ולא חלה עלייהו קדושה כלל.
[יבמות פ"ד ע"א] לא קדישין בתמורה. לא מיבעיא תחילת הקדש דלא קדשה אלא אפי' סוף הקדש כגון תמורה לא מיתפסא בקדושת תמורה. ואע"ג דבעלי מומין נתפסין בתמורה כדכתו' [ויקרא כ"ז] טוב ברע או רע בטוב דר"ל בעלי מומין בתמימין, מ"מ איכ' התם קר' [אבל] בהני (ד)לא חלה עלייהו קדושה כלל.
[יבמות פ"ד ע"א] ולא מקדישין. והתם [תמורה י"א ע"א] קאמ' וכי מאחר שאין קדשין היאך מקדישין, ומשני טריפה דמקדיש בהמה ואחר כך נטרפה הקדיש ולד ויצא דרך דופן, וטומטום ואנדרוגינוס משכחת לה בולדות קדשים וכמ"ד ולדות קדשים במעי אימן הם קדושים. ומכולהו נמי נוכל ליישב כן דמיירי שהם ולדות קדשים ואחר כך נולד בהם הפסול, וקדושין מיקרו כדפרישי' דולדות קדשים במעי אימן הם קדושים כנ"ל.
<h2>דף מב:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] סיפא דאיתחזק לשוק ולא חיישי'. אבל יצתה מלאה איתרע חזקתה, ונהי (דליכא) [דאיכא] רוב דמותרות לשוק, (ו)איכ' [רובא] דנקבות ונפלים וזכרים מועטים, מ"מ כיון דליכא חזקה חייש ר' מאיר למיעוט. ור' (יהודה) [יהושע] סבר דחזקה לאו מיתרעא במה שהיא מעוברת, דאכתי איכא חזקה, והוי מיעוט דמיעוט. אבל ברישא מודה דלא תנשא ולא תתייבם, דחייש למיעוט הואיל והיא בחזקת זקוקה וגם [איכא מיעוט] אינן מתעברות, כיון דאיכא חזקה מסייעא חייש ר' יהושע.
פסק ר"ת דהלכה כר' מאיר דחייש למיעוט הואיל וסתם לן תנא דמתני' כותיה. ועוד מדתני' בבכורות פ"ג [כ"ג ע"ב] ר"ג או' הלוקח בהמה מניקה אינו חושש שמא בנה של אחרת היה, דחזקה לא מרחמא אא"כ ילדה, משמע דוקא משום מניקה אבל משום חלב לא אע"ג דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות, אלמא סבר חיישינן למיעוט, והתם [כ"ד ע"א] פסיק הלכה כר"ג. וק(א)' דא"כ אמאי לא חיישי' לבדוק מי"ח טרפות וניחוש למיעוט. ועוד דפ"ק דחולין [י"א ע"ב] פריך לר' מאיר היכי אכיל בשרא. ואו' ר"ת דודאי היכא דליכא חזקה מסייעא למיעוט לא חיישי' למיעוט, כגון י"ח טרפות, אבל בשמע' דאיכא חזקה דמסייעא למיעוט, וכן בהך דבכורות העמד בהמה בחזקת שלא ילדה. מיהו ר' יהודה א' התם חלב פוטר או למיעו' לא חייש. לכפר"י דגבי בכור ליכא חזקה מסייעא למיעוט, דאדרבה איכא חזקה אחרת נגדה, העמד ולד בחזקת שאינו בכור, דעד שלא יצא מרחם אינו בכור, דאינו תלוי אלא בפטר רחם, ולהכי פטר חלב לר' יהושע. והך דר"ג לא פטר לבהמה אלא משום דמרחמא, ה"ה נמי דבחלב גרידא נמי פטר, אלא נקט מילתיה בבהמה דידעינן בה שהיא מן המיעוט שחולבות קודם שיולדות. מיהו ק' דהא ר' עקיבא קא' התם חלב אינו פוטר, אלמא חייש למיעוט אע"ג דליכא חזקה דמסייעא, וא"כ ליבדוק בי"ח טרפות. ואר"כ פ' בפר"ת ומדר' יהושע לא קא' רב ה"נ פליגי, דר' יהושע לא חייש למיעוט כיון דאיכא חזקה דולד ושבקינן חזקה דבהמה, ולר' עקיבא חזקה דבהמה עיקר ור"ג כוותיה. והשתא ניחא דלא ליקשי מר"ג (כדלקמ') לר"ג דריש כל הצלמים [ע"ז מ' ע"ב] [ד]לא חייש למיעוט, אלא טעמא משום דהתם איכא חזקה בהדיה.
[יבמות פ' ע"ב] היכא דהביא שתי שערות בזקן דכ"ע לא פליגי עד שיהו כולן. וא"ת כיון דהביא שתי שערות בזקן היכי מצו כולן להיות בו הלא אחד מסימני סריס הוי שאין לו זקן. וי"ל דאין לו זקן ר"ל זקן הרבה אבל שתי שערות לא מיקרו זקן. וא"ת מ"מ הרי הביא שתי שערות ואנן תנן דשתי שערות מועילות בכל מקום. ואפי' בקשרי אצבעותיו [נדה נ"ב ע"ב]. וא"כ נפק ליה ממדת סריס כיון דהביא שתי שערות בתוך עשרים. וי"ל דהיינו דוקא בכל הגוף אבל במקום זקן לא מהני מידי דשומא בעלמא הוא שגם נשים יש להם כן. וא"ת למ"ד עד שיהו כולן איך יבחן הסריס דהא אמרי' לעיל דבעינן תחלתן לקוי וסופן לקוי. וא"כ בעינן בתחלתן שיהו כולן וקטן לא מצינן לידע אלא בהשתנתו אם עושה כיפה או מעלה רתיחות דאינו בר זקן. וי"ל דהא ודאי כ"ע מודו דכיון דאית ליה השתא כל הסימנין וגם בקטנותו יש לו כל הסימנין דאפשר להיות בו חשבי' ליה כסריס דאמרי' ודאי מתחלה היו בו כל הסימנין אכן לא היינו יכולין להבחין יען כי קטן היה ואינו בר זקן. וא"ת ואלא הא דאמרי' [לקמן קי"ט ע"א] קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס ופליגי רבנן עליה במאי מיירי אי עושה כיפה מאי טעמ' דר' מאיר דחייש לשמא ימצא סריס הלא אי אפשר להיות סריס כיון דהשתנתו עושה כיפה דבעינן שיהו כולן. ואי אין השתנתו עושה כיפה מאי טעמ' דרבנן הא ודאי קטנים עושים כיפה וזה אינו עושה הא ודאי כל הסימנין שיש בסריס יש בו כדפרישי' לעיל. וי"ל דשפיר מיירי בעושה כיפה, ומ"מ קאמ' ר' מאיר שמא ימצא סריס דחייש למיעוט. ויש מיעוט שהם סריסים בלא סימנין. והכי משמע פרק יוצא דופן [נדה מ"ז ע"ב] דקאמ' וכי לא נולדו לו סמני סריס עד כמה עד רוב שנותיו, פ"ה עד רוב שנותיו חשבי' ליה כקטן ומרוב שנותיו ואילך חשבי' ליה לגדול וסריס אע"ג דאין בו סימני סריס.
[גליון]. (יבמות ע"ט ע"ב) סריס חמה. פי' הר"ם בפי' המשנה שלא ראה השמש אלא סריס שמעת יציאתו לעולם יצא סריס, כלומ' נעדר הקושי. ואית דמפרשי שנסתרס ממעי אמו על ידי קדחת.
[גליון]. (יבמות פ"א ע"א) מתני' טומטום שנקרע ונמצא זכר הרי זה לא יחלוץ מפני שהוא כסריס לכל דבריו. כלומ' שהוא סריס במעי אמו ואליבא דדברי הכל לא חליץ דאי אזלי' בתר רפואה הא לית ליה רפואה ואי אזלי' בתר שעת הכושר הא לית ליה שעת הכושר.
<h2>דף מו:</h2>
[יבמות ק"כ ע"א] ואין מעידין עד לאחר ג' ימים. ודוקא היכא דאינן מכירין אלא ע"י סמנים והוא מלא פצעים ואין כל גופו לפנינו, אבל אם הוא שלם, או הפדחת והחוטם, וא(י)נו מכירין בו ע"י טביעות עין יפה, מעידין אפי' לאחר כמה ימים.
<h2>דף מז.</h2>
[יבמות ס"ב ע"א] מעיקרא דלאו בני נחלה נינהו. וא"ת הא אמרי' [קידושין י"ז ע"ב] גוי יורש אביו דבר תורה. וי"ל דר"ל דלאו בני חלוק נחלה נינהו שיהא לבכור יותר מן הפשוט.
[יבמות צ"א ע"א] מי מיפסלא בזנות. וא"ת אמאי לא משני דמתני' ר' מאיר היא דאמ' [לעיל פ"ה ע"ב] מעשר ראשון אסור לזרים וטעמ' הוי משום דגמר מתרומה, וכמו כן יש לנו לאקושי לתרומה מה תרומה מיפסלא בזנות אף מעשר ראשון מיפסיל בזנות. וי"ל דאפי' לר' מאיר אין לנו לאקושי להאי מילת' דיש לנו לומ' כתרומה מה תרומה דבר הפוסלתו מכהונה פוסלתו מתרומה אף מעשר ראשון כן, וזונה פסולה א"כ דין הוא להיות נפסלת מתרומה אבל ללוי לא אסירה זונה, א"כ אין לה ליפסל במעשר. והא תנא לויה שנשבית נותנין לה מעשר ואוכלת. וא"ל לשני דההיא כרבנן ומתני' כר' מאיר, דאי ההיא כרבנן מאי קמ"ל פשיט' דהא אפי' לזר שרי, אבל לר' מאיר ניח' דאיצטריך דאע"פ דאסור לזר לא מיפסלא בזנות.
<h2>דף נב.</h2>
[יבמות כ"ד ע"ב] מה בכור שאינו בראוי. ה"נ המ"ל דקרייה רחמנא בכור לומ' שאין ירושת אחיו חוזרת ביובל כדאמרי' בבכורות [נ"ב ע"ב] אלא חדא מינייהו נקט.
